
Ubuntu
18 בספטמבר 2020
Ubuntu
עולם שנוהג אחרת.
אין ספק שהתקופה הזאת היא מיוחדת.
אנשי העולם כולו שינו בבת אחת את ההרגלים שלהם בפתאומיות.
חלק מקבלים את השינוי בברכה וחלק ההיפך.
מה שבטוח אנחנו צריכים להסתגל וליצור מציאות אחרת שטובה לנו.
אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, לקרובים ביותר, לסביבה הקרובה והרחוקה.
הקורונה יצרה סוג של ריחוק מהסביבה שאנחנו רגילים אליה.
אני מדבר הרבה עם אנשים בכל יום ותמיד שואל "איך את/ה עובר את הקורונה?"
התשובה בדרך כלל מתחילה בנשימה עמוקה ואז יוצאת התשובה המממממ..
מלווה באנחת רווחה..
יש דאגה קלה אצל חלק או יותר מזה אצל אחרים
יש חוסר הבנה של לאן זה מוביל ואיך בכלל או אם ניתן לחזור "למה שהיה לפני"
וכמובן מאושרים פחות.
אובונטו Ubuntu
לפני שבוע ראיתי סידרה בנטפליקס "כללי המאמן לחיים"
דוק ריברס מאמן כדורסל באן.בי.איי רצה לגבש את הקבוצה שלו (בוסטון) שהייתה מורכבת מכמה כוכבי על וכמה שחקנים ממוצעים.
כל שחקן היה בשלו וזה יצר כאוס שלם והרבה הפסדים לקבוצה, למאמנים, אכזבה לאוהדים וכמובן לספונסרים.
דוק הביא לקבוצה את הפילוסופיה של שבט הזולו שנקראת "אובונטו"
האובונטו שמה דגש על קהילתיות והיכולת שלנו לראות את עצמנו כחלק ממכלול.
על פי התפיסה הזאת, כשאנחנו משתייכים לחלק מקבוצה גדולה – כך אנחנו גם מחזקים את הביטחון האישי שלנו, האמונה שלנו בעצמנו ובאחרים, השלווה, האיזון ואיכות החיים הכללית.
משמעות המילה דומה לפירוש הביטוי "הומאניות" – כלומר אנושיות, אמפתיה, טוב לב ואדיבות.
השחקנים הבינו שברגע שהם מתחילים לחשוב ולהבין שהם חלק מקבוצה ויש לקבוצה רצונות וצרכים מסויימים אז הם התחילו לראות את עצמם כחלק חשוב מתוך הדבר הגדול ולא ההפך.
כמובן שהם התחילו לנצח במשחקים וכל האווירה בקבוצה הייתה שכולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.
אין שחקן בודד, יש קבוצה של שחקנים.